שאלה: סופר גדול נפתח בסמוך לחנות ירקות, והירקן רוצה לעכב את בעל הסופר מלמכור ירקות בטענה שאם בסופר יימכרו ירקות יאלץ הוא לסגור את חנותו ויאבד את פרנסתו. האם תביעתו מתקבלת?
תחרות חופשית
שאלה: סופר גדול נפתח בסמוך לחנות ירקות, והירקן רוצה לעכב את בעל הסופר מלמכור ירקות בטענה שאם בסופר יימכרו ירקות יאלץ הוא לסגור את חנותו ויאבד את פרנסתו. האם תביעתו מתקבלת?
תשובה: כדי לענות על השאלה יש לברר מספר עניינים:
א. טענת "קא פסקת לחיותי":
בב"ב בדף כא: נאמר: אמר רב הונא: האי בר מבואה דאוקי ריחיא, ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה, דינא הוא דמעכב עילויה, דא"ל: קא פסקת ליה לחיותי...מיתיבי: עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו, ומרחץ בצד מרחצו של חבירו, ואינו יכול למחות בידו, מפני שיכול לומר לו: אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי! תנאי היא; דתניא: כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן לא חייט ולא בורסקי, ולא מלמד תינוקות, ולא אחד מבני בעלי אומניות, ולשכנו אינו כופיהו; רשב"ג אומר: אף לשכנו כופיהו. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: פשיטא לי, בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב, ואי שייך בכרגא דהכא - לא מצי מעכב, בר מבואה אבר מבואה דנפשיה - לא מצי מעכב. בעי רב הונא בריה דרב יהושע: בר מבואה אבר מבואה אחרינא, מאי? תיקו."
ומבואר בגמ' שנחלקו ר"ג וחכמים אם אחד מבני המבוי יכול לעכב את חברו שלא יפתח עסק מתחרה בעסק שלו. רב הונא פסק כר"ג שיכול למחות, ואילו רב הונא בריה דרב יהושע פסק כחכמים שאחד מבני העיר יכול לעכב על מי שאינו מבני העיר שלא יפתח עסק שיתחרה עימו אבל אינו יכול לעכב על אחד מבני העיר.
רוב הראשונים פסקו כדברי רב הונא בריה דרב יהושע, שאין בעל עסק יכול לעכב את אחד מאנשי העיר לפתוח עסק מתחרה (אלא מעכב בתנאים מסויימים רק את מי שאינו בן העיר), וכן פסק השו"ע בסי' קנו בסעיף ה.
ב. טענת "פסקת לחיותי לגמרי":
כתב הב"י (שם): "וכתוב במרדכי [ב"ב סי' תקט"ז], ומבוי הסתום משלשה צדדין רק בצד אחד יכנסו לו, ודר ראובן אצל סופו הסתום, ובא שמעון לדור כנגד הצד הפתוח שאין העובד כוכבים יכול לילך אם לא ילך תחילה לפני פתח שמעון, נראה דיכול לעכב עליו כדרב הונא. אביאסף. וכ"כ בהגהות מיימון פ"ו מהלכות שכנים [אות ח']. ונראה דאביאסף סבר דלא כרב הונא בריה דרב יהושע [ב"ב כ"א ע"ב], דפשיטא ליה דלא כרב הונא, וא"כ לדידן דקיי"ל כרב הונא בריה דרב יהושע לא מצי מעכב עליו"
אולם לעומתו כתבו בשו"ת הרמ"א וכנה"ג והשארית יוסף והחתם סופר (חו"מ סי' קיח וסי' עט) שדברי הראבי"ה הם אליבא דהלכתא, וביארו שהראבי"ה חידש שאע"פ שאין אחד יכול למנוע את בן עירו לפתוח עסק דומה לשלו ולמעט לו את הקונים, הרי שבאופן שהעסק החדש יגרום לראשון לפשיטת רגל לעסק הראשון יכול בעל העסק הראשון לעכב שלא יפתחו עסק אחר, ולכן כתב שאם לאחד יש חנות בסוף המבוי ובא אחר לפתוח חנות דומה בתחילת המבוי ומחמת כן ודאי יקנו האנשים בחנות החיצונית ולא יגיעו כלל לחנות הפנימית יכול בעל החנות הפנימית לעכב על הבא לפתוח חנות בתחילת המבוי!
ובמשאת בנימין (סי כז) כתב שאם אחד ביקש מהשר שלא ייתן לאחרים לעסוק בפרנסה מסויימת אלא לו לבדו תנתן הרשות יכולים האחרים למנוע ממנו השתדלות זו בטענת "פסקת לחיותי", והוסיף הפת"ש (שם ס"ק ג) שבכה"ג גם הב"י יודה שיכול למחות, ורק באופן שאחד פתח בתחילת המבוי פסק הב"י שבעל החנות שבתוך המבוי אינו יכול לעכב מפני שאין ודאות שמחמת המיקום יפסיד את פרנסתו, אבל באופן שהשר יגזור שאחרים לא יעסקו במסחרם ודאי תיפסק חיותם ויכולים לעכב על המשתדל להשיג גזירה זו.
והפת"ש (שם) הביא דברי אחרונים אלו, ובסוף דבריו הביא שהבית שמואל (חלק חו"מ סי' ו' בסופו) והבית אפרים (חלק חו"מ סי' כ"ו וכ"ז) נשאלו בעיר אחת שהיו בה חנויות ישנים, ועשו כמה מאנשי העיר חנויות חדשים אשר מי שצריך לילך מהבתים אל החנויות ישנים צריך לעבור לפני חנויות החדשים, ותבעו בעלי חנויות ישנים את בעלי חנויות החדשים שהמה מפסידין להם פרנסתם, כי בשעה שעוברין לפני חנויות חדשים יקנו שמה, והוא האריך שהדין עם בעלי חנויות החדשים ואין בעלי חנויות ישנים יכולים לעכב עליהם.
ולכאורה דברים אלו סותרים את דברי האחרונים שכתבו שבעל חנות בתוך המבוי יכול לעכב את חברו שרוצה לפתוח חנות מחוץ למבוי, ובמה שונה הדין בפותח חנות חדשה בסמוך לחנות ישנה של חברו? אלא מוכח שהבית שמואל והבית אפרים סברו שאין הלכה כחידושו של הראבי"ה.
וא"כ עולה שנחלקו האחרונים במקרה שהעסק המתחרה יגרום לסגירת העסק הראשון לגמרי אם קיימת טענת "פסקת לחיותי".
ג. טענת "פסקת לחיותי" כשיש רווח לקונים מהחנות השניה:
בב"ב בדף כא: נאמר (והובא לעיל): "אמר רב הונא בריה דרב יהושע: פשיטא לי, בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב", דהיינו שאחד מבני העיר יכול לעכב על אחר שאינו גר בעיר מלפתוח בעיר חנות דומה לחנותו.
והנה הר"י מיג"ש חידש שהדין הנ"ל דווקא כשבעל החנות החדשה רוצה למכור כמחיר של החנות הקודמת, אבל אם רוצה למכור במחיר זול יותר אין בעל החנות הראשונה יכול לעכבו מפני שטובת בני העיר, שתמצא להם סחורה בזול, גוברת על טובת בעל החנות הראשונה, שלא יהיו לו מתחרים!
ונחלקו הראשונים בחידושו של הר"י מיג"ש, חלקם הסכימו לדבריו וחלקם חלקו על סברתו: הרא"ש (שם סי' יב) והנמו"י (יא) הביאו את דבריו. הרמב"ן (כב. ד"ה זילו) חלק על דבריו, וז"ל: "ולא מחוור מדתנן (ב"מ ס.) ולא יפחות את השער ואף על גב דתנן עלה וחכמים אומרים זכור לטוב משום דקא מרווח תרעא. התם הוא בבני דההיא מתא משום דאמר ליה איזיל את וזבין, אבל אבני מתא אחריתי מעכב דאיהו לית ליה עסק בהדיה דלאו בר מאתיה הוא כדאמרן לעיל גבי בר מבואה. ואי בעו בני מתא דלוזיל גבייהו יתנו על השערים או יושיבו ביניהם אחר מעירן, אבל האי ודאי מצי מעכב אההוא בר מתא אחריתי... והוסיף הרמב"ן: "ומיהו אי לא שוו עיסקי אהדדי ודאי מודינא דמצו למימר ליה את עסקך גריעא והך שפירא וכעיסקא אחריתי דמיא דהא לית לך דכוותה."
והנמוקי יוסף כתב על דברי ה"ר יוסף הלוי ונראה דעת הרב בזול גדול אבל להוזיל [מעט] יותר ממוכרי העיר ודאי מצו מעכבי, דאם לא כן לעולם לא מצו מעכבי, שאי אפשר שכשיש שם הרבה מבני אומנות שלא יוזל השער, והוסיף שכן נראה דעת הרמב"ן, והב"י חלק וכתב הב"י שלכאורה לא משמע כן מדברי הרמב"ן אלא דבין מוזלי פורתא ובין מוזלי טובא לה"ר יוסף הלוי לא מצו מעכבי ולהרמב"ן מצו מעכבי.
והמרדכי (סי' תקיג) כתב בשם ר"י כדברי ה"ר יוסף הלוי וכתב הוא ז"ל דלא נראה לו. והרא"ש לא כתב אלא דברי ה"ר יוסף הלוי ואחריו נמשכו רבינו ורבינו ירוחם (נל"א ח"ו קא ע"ג) והוסיפו לכתוב אהא שכתב הרמב"ן דהיכא דלא שוו עיסקי אהדדי כעיסקא אחריתי דמיא וכל שכן אם היה סחורה אחרת שאין מוכרין אותה בני העיר דפשיטא דאין יכולים לעכב עליהם.
[הב"י הוסיף וכתב ונראה מדבריהם דדוקא בשעיסקא של סוחרים הבאים יפה משל בני העיר הוא דאין מעכבין עליהם אבל אם של בני העיר יפה משלהם מעכבין עליהם וקצת נראה כן מדברי נמוקי יוסף ותמיהא לי דאפילו של בני העיר יפה משלהם כיון דלא שוו אהדדי כסחורה אחרת דמיא וצריך עיון, והסמ"ע (שם ס"ק כג) הביא את ספקו של הב"י, והפת"ש (ס"ק יג) כתב שלמעשה אין בני העיר יכולים למחות בכה"ג.]
והרמ"א שם בסעיף ז פסק כדברי הר"י מיג"ש וכתב: "י"א הא דבני העיר יכולין למחות בבני עיר אחרת, היינו דוקא בדליכא פסידא ללקוחות, שמוכרין כשאר בני העיר וגם סחורתם אינה טובה יותר משל בני העיר, אבל אם נותנין יותר בזול, או שהיא יותר טובה, שאז נהנין הלוקחין מהן, אין מוכרי הסחורות יכולים למחות ".
אלא שעדיין יש לדון שסברתו של הר"י מיג"ש התקבלה רק במקרה שאחד שאינו בן העיר רוצה לפתוח חנות מתחרה ולמכור בזול יותר מהחנות הקיימת, ובן העיר אינו יכול לעכב בטענה שהחנות החדשה תמעט את רווחיו, מפני שכאשר אנו דנים אם עדיף רווחת המוכר או רווחת בני העיר אזי רווחתם של בני העיר קודמת, אבל כשאחד רוצה לפתוח עסק ולגרום לאיבוד פרנסתו של חברו לגמרי מוגדר כמזיק את חברו וכלפי כך לא יועיל שבני העיר נהנים מהחנות החדשה ולכן אף כשמוכר סחורה יפה מהראשון או במחיר זול מהראשון יוכל הראשון לעכב עליו.
אולם נראה שאין לחלק בין הנידונים, וגם כשפוסק את חיות הראשון לגמרי אינו מוגדר כמזיק אלא זכות העיכוב היא מתקנת בני העיר וכששאר בני העיר נהנים מפתיחת החנות החדשה אין בעל החנות הראשונה יכול לעכב.
ונראה שכפי שאם בעל החנות החדשה מוכר סחורה יותר זולה או באיכות יותר טובה אין הראשון יכול לעכב, ה"ה כשהחנות השנייה נותנת שירות טוב יותר אין הראשון יכול לעכב, ומכיוון שלאנשי העיר נוח יותר שכל המוצרים נמצאים בחנות אחת גדולה ("סופר") אזי אין בעלי החנויות הקטנים יכולים לעכב.
ד. העולה: נחלקו הפוסקים אם יכול בעל עסק לעכב את רעהו מבני העיר שלא יפתח עסק שיגרום לסגירת העסק הראשון או שאינו יכול לעכב. ובאופן שהחנות השנייה נותנת שירות יותר טוב לבני העיר לכאורה אין הראשון יכול לעכב לכו"ע.
